גואטמלה: בואו לארץ המגוון השופעת נכתב על ידי ג'ואן חואניטה אנדרסן
המפגש הראשון שלי עם המזבלה בגואטמלה סיטי
בפעם הראשונה שביקרתי במזבלה בגואטמלה סיטי, עזבתי בדמעות.
אזור העוני נמתח עד כמה שהעין ראתה. סככות קטנות ורעועות עם גגות פח ופלסטיק יצרו מבוך ענק שכאילו בלע את כל מי שהעז פנימה.
מסביב היו כלבים קלופים. ילדים התרוצצו עירומים למחצה, שיחקו על כמה צמיגי רכב ישנים, ונשים חסרות שיניים ישבו על כיסאות מתקפלים מתנדנדים וחלקו רכילות וסיפורים טובים.
בפינה עמדה קבוצת צעירים ונערים שצפו בנו בעישון סיגריות והורידו את הכיפה על מצחם.
השמועה על הטמנת העיר גואטמלה כבר עוררה פחד בחיי. אבל רק כשעמדתי בנקודת תצפית והבטתי החוצה על המזבלה, הבנתי כמה זה לא בסדר.
הסירחון סביבנו היה בלתי נסבל. אדי הביוב, המוות והרקבון התערבבו עם נוזל משאיות האשפה הצהובות שרעמו בעבר. מבוגרים וילדים התחרו זה בזה על הנשיכות הטובות ביותר ממשאיות האשפה. נשרים שחורים טסו במעגל סביב ים שאריות אינסופי ומלחך.
"אבל מה אנחנו הולכים לעשות כאן?" שאלתי את עצמי.
הנלי דנינג, שלקח אותי לביקור הראשון שלי במזבלה, היה בעל חזון. כאן, באמצע כמה משכונות העוני הגרועות ביותר של גואטמלה ובאחד האזורים המסוכנים ביותר במדינה עקב כנופיות יריבות, היא הקימה את 'קמינו סגורו' או 'מעבר בטוח', כשמו כן נקרא הארגון באנגלית.
אני עצמי הייתי מעורב מההתחלה ונלחמתי זה לצד זה עם הנלי בניסיון לתת לילדים ולמשפחות עתיד מזהיר באמצעות חינוך ומודעות למשאבים וההזדמנויות שלהם. הנלי עצמו מת בתאונת דרכים בשנת 2007, אך הארגון עדיין הצליח להמשיך.
המקום התפתח רבות במהלך השנים, אך הוא עדיין מקום אליו מתנדבים ממקומות גדולים בעולם יכולים לבוא ולעזור להגשים את חזונו של הנלי על דרך לצאת מעוני.
התנדבות בגואטמלה
בכל מקום בגואטמלה, כזר, אתה יכול לעבוד כמתנדב כשאתה נוסע לגואטמלה. במיוחד ברחבי העיר אנטיגואה, יש המון פרויקטים וארגונים חברתיים שבהם אתה יכול לתת יד. וזה נחוץ.
שכן למרות היותה של גואטמלה מדינה עשירה, אי שוויון ועוני הם עצומים. ילדים רבים לא הולכים לבית הספר, אלא צריכים לעבוד כסנדלרים, כקציר קפה, כעוזרים במשאיות אשפה, מוכרים בשוק או עם מכוניות שטיפה.
אם אתה רוצה להתרחק מהסביבה התיירותית של אנטיגואה, יש לך הזדמנות רבה לעבוד כמתנדב באזורים אחרים של המדינה. במיוחד בכפרים סביב אגם אטיטלן, העיר קווצלטננגו (Xela) וסביב לחוף האטלנטי בליווינגסטון, ישנם מספר פרויקטים בהם ניתן לאכלס אצל משפחה מקומית.
בתי ספר לספרדית הם לרוב נקודת המוצא להתנדבות, אך באינטרנט תוכלו למצוא גם ידע שימושי וליצור קשר כאשר אתם נוסעים לגואטמלה.
כל דבר, החל מבתי חולים, מכבי האש המתנדבים ופרויקטים להכשרה ועד עתודות צבים וחוות קפה ואגוזים בר-קיימא אורגניות, משתמשים במחויבות שהמתנדבים מביאים איתם.
המתנדבים מביאים ידיים חמות במיוחד, ידע חדש, רעיונות חדשים והרבה התלהבות. כמתנדב, אתה יכול בתורו לחוות חוויות וחברים לכל החיים, להיות מאותגר ברמה המקצועית והאישית ולעשות הבדל עצום. ואז אתה יכול להפוך לכריש לדבר ספרדית.
גואטמלה - ארץ המגוון
לאחר שתסיימו מספר שבועות של שיעורי ספרדית אינטנסיביים אחד על אחד, והתחלתם לעבוד כמתנדבים, ככל הנראה מתחשק לכם להסתובב ולגלות את 'ארץ האביב הנצחי', כפי שמכנים גם גואטמלה. יש הרבה מה לראות ולחוות.
חופים, כפרים הרריים, הרי געש פעילים וג'ונגל. ערים גדולות, שכונות עוני ויוקרה קיצונית. אנשים בתחפושות מסורתיות וצעירים מודרניים עם משקפי שמש וטלפונים ניידים. בתי ספר ספרדיים, ארגונים התנדבותיים, פירמידות של בני המאיה ובתים קטנים בסגנון קולוניאלי. בגואטמלה יש הכל!
אבל מעל הכל, גואטמלה מלאה בחיוכים חמים. חייך שלמרות מלחמת אזרחים של שנה, אפליה, קרטלי סמים, אלימות ושחיתות, שרד ומקבל אותך בברכה. את זה חווים רבים שנוסעים לגואטמלה.
נסיעה בגואטמלה היא קלה וזולה. מסביב לאתרי התיירות הגדולים תוכלו להזמין מקום במיניוואן שיכול להסיע אתכם ברחבי הארץ. תוכלו גם לבחור להתקרב לתושבים המקומיים בתחבורה הציבורית, האוטובוסים המפורסמים המכונים 'אוטובוסי עוף'.
עם זאת, לעיתים הם נתונים לשוד, ובאופן כללי יש להם סטנדרט גרוע מבחינת הביטחון. אז בדקו עם המקומיים אילו מסלולים בטוחים.
הם בהחלט שווים חוויה עם מוזיקת רנצ'רו רועשת שלהם, עמיתים הנוסעים ההומים וצחוק עליז כשתרבויות נפגשות.
דגשים בטיול בגואטמלה: אנטיגואה וערים אחרות
בפעם הראשונה שהגעתי לגואטמלה הייתי בן 19. המזוודות שלי לא הגיעו, ומי שהיה אמור לאסוף אותי לשדה התעופה גם לא היה שם. אחרי שטיילתי בחוסר מנוחה בשדה התעופה, נשברתי בשירותי הנשים ונמצאתי על ידי גברת מתוקה שהסיעה אותי לאנטיגואה.
זה היה אמצע הלילה. הרחובות היו נטושים. המחשבות הסתובבו בראשי ולא הייתי בטוח שאני רוצה להישאר במדינה הזאת. שוכנו אותי במלון ולא ישנתי בשאר הלילה.
כשיצאתי למחרת ופניתי לפינה, ראיתי את הר הגעש המלכותי אגואה שמשגיח על אנטיגואה. השמש זרחה, אנשים חייכו, הבתים היו נמוכים וצבועים בצבעים שונים, ומיד הרגשתי בבית.
גרתי עם משפחה ולמדתי בבית ספר ספרדי. בבתי הספר באנטיגואה יש הדרכה אחד על אחד 4-8 שעות ביום, והמורים לעתים קרובות לוקחים את התלמידים שלהם לטיולים ברחבי הכפרים שמסביב כדי להתקרב לאנשים המקומיים. אנשים רבים נוסעים לגואטמלה כדי ללמוד ספרדית.
מגורים עם משפחה נתנו לי שקט ואת הטיפול שהייתי זקוק לו כשהייתי כל כך רחוק מהבית. במשפחה פגשתי סטודנטים אחרים שעבדו כמתנדבים או שהיו בטיול הלוך ושוב. באנו לימי הולדת משפחתיים, לחתונות והלוויות, ועדיין יש לי קשר איתם.
באנטיגואה יש חיי לילה עשירים, שמסתיימים בשעה 01.00:XNUMX כאשר 'החוק היבש' נכנס. ברחבי העיר ישנם בתי ספר למחול קטנים בהם תוכלו ללמוד לרקוד סלסה, באצ'טה og מרנגה במחיר זול.
אנטיגואה יכולה להיות הבסיס שלכם, או שתוכלו לאחד מאינספור סוכנויות הנסיעות הקטנות לארגן את המסע הלאה שלכם ברחבי הארץ. אתה יכול גם לקחת טיול להר הגעש הפעיל Pacaya ולהגיע עד המכתש. כאן סוליות הנעליים שלך נמסות ועליך להיזהר לא להיכנס לזרם לבה.
טיקל ופלורס
זה כל כך מוקדם בבוקר שהשמש עדיין לא עלתה. מעלי, הכוכבים האחרונים מנצנצים כשאנחנו נכנסים לג'ונגל סביב הפירמידות של בני המאיה בעיר טיקל בצפון גואטמלה.
המדריך שלנו צייד את כולנו בפנסים. הזוהר מהם נותן תחושת ביטחון כאן בטבע האדיר של יער הגשם שעוטף אותי לגמרי. "Venganse, con cuidado" (בוא בדרך זו, היזהר כאן), אומר המדריך שלנו בין לבין כאשר מופיעים שורשי עצים וחורים בכביש.
אנו מגיעים לכיכר הגדולה בה שתי הפירמידות הענקיות פונות זו אל זו. כאן אנו פוגשים קבוצות קטנות נוספות של תיירים אשר בדרך לאותנו כמונו; הזריחה מעל הג'ונגל של טיקל, הנשקפת מראש הפירמידה הגבוהה ביותר.
המדרגות שם היו מטרידות מספיק באור יום, ואני מנסה להחזיק חזק במעקה תוך כדי שליטה על הפנס. שריקה עוברת בי כשאני מגיעה לפסגה.
חושך הלילה הצפוף מוחלף באותה שקט בצבע כחול עמוק. קולות הג'ונגל מתגברים ככל שהשמיים מתבהרים והכוכבים נעלמים. כאשר השמש פורצת, האוויר שופע חרקים וציפורים. טוקאן ממריא מראש הפירמידה ועף קרוב לעברי.
אני מגשש עם המצלמה, אבל לצערי רק מצליח לצלם תמונה מזועזעת, שם בקושי רואים שזה היה טוקאן. הקופים המייללים מתחילים את הפזמון שלהם והחום עולה.
טיקל הוא מראה מרשים. פארק הפירמידה התגלה במאה ה -1800, ומאוחר יותר נחפר מהג'ונגל המחוספס. כאן הקריבו בני המאיה בעלי חיים ובני אדם לאלים, כאן הם סגדו לאל הנחש קווצלקואטל, וכאן הם ערכו את המחקר האסטרונומי השאפתני שלהם, שבין היתר אפשר להם להכין לוח שנה מדויק משלהם.
בין אם התקציב שלכם הוא לטוס מעל מלונות יוקרה בתוך הפארק עצמו, או אוטובוס ומלון זול יותר בעיר פלורס הסמוכה, תוכלו לקבל המון חוויות, ידע חדש על ההיסטוריה מרכז אמריקה ולהרגיש את האווירה המרתקת של מלכי העבר כשאתם נוסעים לגואטמלה.
אגם אטיטלן בגואטמלה
יפה אלוהית שוכן האגם Atitlán שטוף באור השמש. הר הגעש סן פדרו מתנשא לידו בגאווה. האגם עצמו נוצר על ידי הר געש שקוע והוא האגם העמוק ביותר במרכז אמריקה.
כאן על שפת האגם חיים רגועים, אם כי כמה מהעיירות הפכו בהדרגה לתיירותיות למדי.
יש הזדמנויות טובות לטיולים. לדוגמא, ניתן לטפס על הר הגעש סן פדרו ברגל או על סוסים. אתה יכול גם להיסחף מהשוק התוסס בפנאחצ'ל, לחוות את חג הפסחא או חגים אחרים בסן חואן לה לגונה, ללמוד על חייהם הרוחניים של בני המאיה, לצאת לטיול שייט בכפרים השונים או לעבוד כמתנדב במגוון חברות חברתיות. פרויקטים או עם קיימות.
צ'יצ'יקסטננגו (צ'יצ'י)
השוק הגדול באזור קיש'ה בגואטמלה ממלא חיים. פעמיים בשבוע מגיעים לכאן הסוחרים המטיילים כדי למכור את הטקסטיל המסורתי שלהם, מסכות, אומנות מעץ, ערסלים ומזכרות. אפשר לעשות עסקה טובה ולמלא את המזוודה בדברים הצבעוניים.
העיר ממוקמת גבוה בהרים ויש לה גם היסטוריה מרגשת ועתיקה. השמאנים של בני המאיה עדיין מקיימים טקסים בשתי הכנסיות הניצבות זו מול זו. הם שורפים קטורת ומקריבים לאלים תוך שהם ממלמלים תפילות חדגוניות.
באירועים מיוחדים הם מקריבים גם תרנגולות. לכן העיר שווה ביקור - גם מחוץ לימי השוק המסורתיים.
מונטריקו וליווינגסטון
מונטריקו היא עיירה קטנה השוכנת לחוף האוקיינוס השקט של גואטמלה.
החול כאן שחור כי הוא מגיע מהרי הגעש, והחיים ממשיכים בקצב נינוח. ניתן לשכור ערסל או בקתה ישירות על החוף. כאן תוכלו גם לעזור בשמורת הצבים, לאכול טרי ולצאת אל הגלים הגדולים.
בצד השני של המדינה - על חוף האוקיינוס האטלנטי - נמצאת ליווינגסטון.
רבים מהתושבים כאן הם צאצאים של העבדים האפריקאים. הם מדברים בשפה שלהם ויש להם תרבות וסגנון מוזיקה משלהם. מגיעים לכאן לאורך נהר ריו דולסה המרשים, שהוא חוויה בפני עצמה.
סמוק שמפיי
בג'ונגל של באחה ורפז שוכנים גן העדן של הג'ונגל והפארק הלאומי Semuc Champey. זוהי מערכת של אגני גיר טבעיים המחוברים במפלים קטנים. המקום דחוק בין שני צידי צוק שופעים. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות כאן את חמץ הציפורים הלאומי.
כשנמאס לכם לשחות במים הטורקיזים תוכלו לבקר במערה תת קרקעית ענקית בלנקווין. עם השקיעה עפים מכאן אלפי עטלפים.
בני המאיה עדיין באים ומקריבים קורבנות במערות מכיוון שהם מאמינים שזו כניסה לעולם התחתון. אף אחד עוד לא מצא את קצה המערה, שמתפצל ככל שמעמיקים. מאמינים שזה חלק ממערכת גדולה יותר של מערות תת קרקעיות שעליכם לחוות בעת נסיעה לגואטמלה.
תמיד יש מה לעשות בגואטמלה
לא משנה כמה זמן אתם מתכננים להיות בגואטמלה וכמה כסף יש לכם, תמיד יש מה לעשות ניסיון בארץ. חשוב לא להיות עסוק מדי, כי עולמות קטנים יכולים להיפתח וחברויות חדשות יכולות להיווצר אם אתה נשאר במקום קצת יותר מהמתוכנן.
אני עצמי הייתי צריך להיות חודש בגואטמלה, אבל בסופו של דבר נשארתי שם 4 שנים. ועדיין יש חלקים בארץ שעדיין לא ביקרתי בהם.
המוניטין של גואטמלה יכול לעצור את הנשימה של כל אחד. אבל אם תקשיבו לשכל הישר שלכם, תתרחקו מגואטמלה סיטי בלילה, תבקשו עצות מהמקומיים, ותכבדו את הפרטיות של האנשים המקומיים, יש לכם הזדמנות לעשות טיול של פעם בחיים.
יש הרבה שנוסעים לגואטמלה מסיבה מיוחדת, אבל לא משנה מה הסיבה שלך, לך כי האביב הנצחי מחכה!
טיול טוב ל גואטמלה היפה.
הוסף תגובה