פיימונטה באיטליה: 5 נקודות עיקריות מבארולו ועד כפרים הרריים נכתב על ידי ג'ייקוב גאולנד Jørgensen.
פיימונטה היא כל מה שאתה יודע - והרבה פינות לא ידועות
איטליה היא מדינה ארוכה בצורה יוצאת דופן, וממש בפינה לכיוון שווייץ og צרפת שוכן אזור שמעטים ביקרו בו, אך רבים טעמו.
כי כאן בפיימונטה יש את ביתם לבקבוקים המפורסמים בעולם של בארולו, מוסקטו ד'אסטי וברברסקו, ושם משגשגת הכמהין השחורה. וכן, כאן גם הומצאה נוטלה!
הייתי באיטליה לא מעט פעמים, אבל אף פעם לא בפיימונטה, אז הגיע הזמן לראות מה האזור הייחודי הזה יכול לעשות.
הנה הטיפים שלי ל-5 דגשים בפיימונטה; בעיקר באזורים הדרומיים של Langhe, Monferrato ו- Roero.
Neive: פיקניק עם מעדני פיימונטה
אני יושב זמן מה וצובט בזרועי.
עבר זמן קצר מאז שיצאתי משדה התעופה של מילאנו, נסעתי בשדות האורז, ועכשיו אני יושב כאן. לאחד פיקניק עם מעדניות פיימונטה מקומיות המשקיפות על הכרמים. אנחנו בכפר נייב, בדרום פיימונטה.
חם בלי להיות חם כאן באמצע יוני.
השף הנלהב דייגו מספר על 5 המנות הקטנות שיש בקופסה; הכל מממתקים ועד 'וויטלו טונאטו', שכמו המצאות גסטרונומיות רבות אחרות באזור זה הפך למפורסם בעולם. בשר עגל עם טונה נשמע כמעט כמו יום רע במטבח, אבל מסורות האוכל האיטלקי מוצקות, וזה ממש טעים.
השף, שמתגלה כשף טלוויזיה לשעבר, מציג בגאווה את המנות שלו, שכמובן טעימות ממש. אשתו המתוקה מגישה, ואווירה נעימה משתרעת.
סוף סוף פיימונטה. עכשיו אני כאן. וזה טוב. החלום של איטליה נראה ממש כאן.
בערב נבלה את הלילה במונטלופו אלבסה. עיר רצפת ההר.
אנחנו גרים במה שכנראה קוראים לו מלון בדרגת תיירות בחדר קצת משעמם, אבל הוא ממוקם מאוד יפה עם נוף של כרמים וכפרים, וכשיש גם בריכה הכל טוב.
ברברסקו: פיימונטה הקלאסית
אני עומד ומשקיף על נהר שמתפתל בנוף יפהפה.
נחתנו ממש באמצע ארץ היין הטובה ביותר, כלומר בברברסקו, שם אנו טועמים את טיפות הזהב למעלה במגדל המקומי בעודנו נהנים מהנוף.
מכאן נוכל לראות ערים שיגרמו ללב של כל חובב יין לפעום קצת יותר מהר.
אסטי, ידועה בעולם בזכות היינות המבעבעים שלה. ברולו, שגם ידועה בעולם בזכות היינות האדומים העוצמתיים מענבי נביולו. וכמובן ברברסקו עצמו, שתמיד מספק טיפות אדומות טעימות.
ברברסקו הוא כפר זעיר ויפה, אז אין כאן הרבה מלבד רחוב ראשי קטן.
אבל עכשיו אנחנו באזור שבו אנשים טובים יותר מהרגיל באוכל ושתייה, אז כמובן יש דוכן קטן שבו אפשר לקנות כמהין שחורות ונקניקיות מקומיות, ואז יש את אחד מבתי היין הידועים. כאן, Gaja Wines, ממש כאן ברחוב הראשי.
בפיימונטה יש פסטיבל שלם המוקדש לכמהין, Fiera Internazionale del Tartufo Bianco d'Alba, אז אם אתם בעניין של פטריות הבר, זה המקום. רק תזכרו שטראפלס נמכרים עד 10.000 DKK לקילו, אז זה לא פינוק זול.
יין ורכיבה על אופניים – בארולו בפיימונטה
אני פשוט יושב שם ומנצח את השיא האישי שלי ב-Cascina Meriame, כרם פתוח באמצע בארולו.
אני מניח שמעולם לא הצלחתי להגיד כן לטעימות יין ב-10.30 בבוקר. אבל אז, עכשיו אנחנו כאן, ואני לא יוצא לנסיעה. מצד שני, אני צריך לצאת ולרכב על אופניים אחר כך, כך שיהיו טעימות קטנטנות של מספר יינות ממש שונים.
האיטלקים אוהבים החיים הטובים, החיים המתוקים. כאן בפיימונטה, הם טובים בלקל להפוך לחלק ממנה.
לעתים קרובות אתה יכול להישאר ביקבים או פשוט לנסוע ולראות מה יש להם להציע. הם גם מייצרים כל מיני תענוגות אכילים, והכל בשביל לשתף ולהנות.
עם קצת זמזום בראש, אנחנו מוצאים את האופניים החשמליים, אומרים תודה על הטעם ומתגלגלים במעלה הגבעה להרפתקאות חדשות.
זו הייתה בחירה נבונה לבחור באופניים חשמליים, כי הגבעות מסביב לבארולו ארוכות ואין דבר שהוא שטוח. מצאנו מסלול של קצת יותר מ-30 קילומטרים, בו אנו נכנסים גם לכפר בארולו עצמו.
ברולו מתגלה כעיירה קטנה ונעימה באמת. הוא גם ביקר למדי, אבל נראה שיש עדיין הרבה מקום.
אנחנו מבקרים במוזיאון היין שלהם WiMu, כי כמובן יש להם מוזיאון יין בבארולו.
זה אולי אחד המוזיאונים הכי לא שגרתיים שהייתי בהם, כי כאן מסופר סיפור היין בדרכים חדשות. זה כנראה לא מתאים לכולם, אבל זה בהחלט לא משעמם.
זה נהדר לצאת מהמכונית ולהרגיש את האוויר הכפרי על האופניים. ואל תטעו: רכיבה על אופניים חשמליים בבארולו עדיין דורשת חלק מהרגליים שלכם, כך שגם תשרפו כמה קלוריות שאפשר לצרוך שוב בנוחות במסעדות המקומיות.
זה win-win טהור בפיימונטה.
עם אמא במטבח בעמק סטורה
אמא סנדרה מחייכת, לוקחת את פסטה הקרוזט שזה עתה נוצרה ומראה אותה בגאווה לאמהות האחרות במטבח: "תראו, הוא יכול!"
אנחנו נתפסים האלפים לעמק סטורה הפראי, המושלם למי שאוהב להיות פעיל בחופשה. אבל לפני שאנחנו יוצאים לחוות את הטבע, אנחנו מגיעים לידיים של 6 אמהות מקומיות שהתכנסו כי יש להן חיבה לקרוזה המיוחדת מסוג הפסטה. הוא נמצא רק באזור זה ומיוצר בעבודת יד.
הם עורכים כמה סדנאות קטנות שבהן לומדים איך להכין אותן, ואני חייב לומר שזו הייתה חוויה נהדרת.
הרגשתי לחץ מסוים של ציפייה, נאלצתי להכין פסטה בפעם הראשונה בחיי מול כמה מומחי פסטה אולטימטיביים, אבל הנשים היו יותר מהרגיל נחמדות וטובות ללמוד מהן. ובכן, כן, והייתי ממש טובה בזה, אז העיניים של אמא סנדרה אורו בשמחה כשהכנתי צלחת שלמה של קרוז.
ולמה השייט? הם נראים קצת כמו אוזן קטנה ונוצרים מלישה של מעט בצק על קרש חיתוך ואז היפוך אותו. והם פנטסטיים כי הם טובים בהחזקת כמויות גדולות של רוטב, וזו תמיד איכות מעולה של אוכל.
שאל את לשכת התיירות המקומית לגבי האפשרויות אם אתה רוצה לחוות את מסורת האוכל האיטלקי האמיתי מהשורה הראשונה של המטבח, כי לעתים קרובות יש הזדמנויות טובות להשתתף ב'שיעורי בישול'.
לאחר הסיור במטבח, טיילנו לאורך נהר הסטורה, שם אפשר לשייט בקיאקים וגם לרפטינג. כעת מזג האוויר היה בצד הטרי, כך שהטיול היה מסומן היטב. יש באזור גם טירה ענקית, Forte Vinadio, ששימשה ממש עד מלחמת העולם השנייה ושווה ביקור.
לפני שעלינו אל ההרים, ביקרנו בעיירה Bra, שהיא העיירה המקומית הגדולה ביותר. הוא לא תיירותי במיוחד, אבל ידוע בו בין היתר אוכל איטי-תנועה שחוגגת מרכיבים מקומיים וזמן לבישול. המומחיות המקומית היא נקניקיית החזייה שאפשר לאכול בה, אמנם יש בה גם חזיר, אבל העדפתי אותה עכשיו מטוגנת.
בסך הכל, האוכל בפיימונטה הוא ייחודי. לאחר שנסעתי לכמה מהאזורים הפחות מתוירים של איטליה במהלך 5 השנים האחרונות, מפתיע אותי עד כמה המטבחים המקומיים מגוונים.
פיימונטה היא אזור הרים וגבול, ולכן יש דגש נוסף על אוכל כפרי שמשביע, והוא מושפע גם מהמטבח הצרפתי, למשל עם הגבינות המקומיות שלהם.
אני מעריץ.
Pietraporzio ו-Vale Maira: כפרים הרריים במיטבם
אני מסתכל על ההרים מהמרפסת של החדר שלי. קריר כאן באוויר הבוקר, אבל הנוף מנצח את הטמפרטורה, ואני שואב את אוויר ההרים הצלול לתוך ריאותיי.
אנחנו מתארחים במלון האלפיני הנעים בעל השם המתאים Albergo Regina della Alpi, מלכת האלפים. כאן אנחנו מקבלים בין היתר פסטה קרוזה, וארוחת הערב שאנחנו מקבלים כאן היא כנראה אחד הדברים הכי טובים ומקומיים שאנחנו מקבלים בכל הטיול. אין שם כלום אשליה מעל המקום - זה פשוט מקומי במיטבו.
אנחנו נוסעים לכיוון Valle Maira במרחק 70 קילומטרים, שם מלון אקולוגי אחד אחרי השני שוכן בהרים ומציע את עצמו.
כאן, שילוב מגניב של איטלקים מהעיר הגדולה שמחפשים שקט, ספא וקרירות בהרים ומטיילים פעילים שרוצים לצאת ולבחון את נעלי ההליכה בהרים.
זו תיירות אלפינית קלאסית, וזה גם יפה וגם פנטסטי לרדת להילוך אחרי כמה ימים אינטנסיביים.
אנחנו יוצאים לטיול ב-Manta, Dronero ו-Saluzzo, שידועים בין היתר בזכות כמה מסלולי רכיבה מרהיבים - וכמובן בפיימונטה: על האוכל ועל שמחת היין.
מזג האוויר אינו לטיול הרכיבה המתוכנן, אז אנחנו שואלים את לשכת התיירות מה יש עוד.
אנחנו זוכים לראות את הטירה במנטה, טחנת קמח מסורתית בדרונרו ואת מרכז העיירה הנעים בסאלוצו, שם אני זוכה לקנות נקניקיות יבשות מקומיות בשוק האוכל ולאכול ארוחת צהריים נחמדה בקאסה דל פליקו, אחת הנקניקיות של העיר. המסעדות הטובות ביותר.
אמהות.
פיימונטה היא יותר מיין, אוכל והרים
גם העיר הגדולה טורינו נמצאת כאן בפיימונטה, אבל בנוסף יש מרחק רב בין הערים והרבה טבע.
זה גם משאיר את חותמו על האנשים שחיים כאן. תצוגות אופנה במילאנו ותיירות המונית רחוקות מאוד ונציה.
לא תמיד היה קל לחיות במה שהיה פעם אזור הררי עני, ואנו פוגשים אנשים רבים שנהנים לחיות בטבע ואשר מציגים בגאווה את בתיהם, המוצרים והטבע שלהם. אתה חש שלווה מסוימת שנפלא לחוות כשאתה בא כמבקר.
והאיטלקים הם - כמו תמיד - מארחים ממש טובים.
טיול טוב לנייב, ברברסקו, בארולו, סטורה, פיטרפורציו ו-ואלה מאירה.
טיול טוב לפיימונטה.
הנה המקומות שאתם חייבים לבקר בפיימונטה
- שֶׁלֶג
- מונטלופו אלבסה
- ברברסקו
- בארולו
- חזייה
- סטורה
- פיטרפורציו
- ואלה מאירה
- סאלוצו
- דרונרו
